<h1>כל בו הלכ' השבת אבידה סימן פ"ג</h1>
<h2>דף ח:</h2>
בהמה של מציאה לא זכה בה עד שימשכנ' או עד שינהגנה וכן בנכסי הגר.
<h2>דף ט.</h2>
אחד רוכב ואחד תופס מוסרה רוכב קנה הבהמה והמוסרה שעל לחי הבהמ' והתופס מוסר' קנה מה שתפס בידו והשאר לא קנה לא זה ולא זה.
<h2>דף י.</h2>
ראה את המציא' ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה אותו האיש שהחזיק בה זכה בה והמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו.
<h2>דף יא.</h2>
ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום מסקי' דקטנה יש לה חצר ויש לה ד' אמות וקטן אין לו חצר ואין לו ד' אמות.
וחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אם היתה חצר המשתמרת או עמד בצדה אע"פ שאינה משתמרת.
<h2>דף יב:</h2>
מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו אע"פ שהם גדולי' ומציאת בתו הקטנה והנערה אע"פ שאינה סמוכה על שלחנו ואפי' מכורה לאמ' הרי אלו שלו וכן מציאת אשתו ועבדו ושפחתו הכנעני' אבל מציאת בנו שאינו סמוך על שלחנו אעפ"י שהוא קטן וכן מציאת עבדו ושפחתו העברי' אע"פ שה' סמוכי' על שלחנו הרי אלו שלה' מפני' שעבדו ושפחתו אוכלי' בשכרם ויתום הגדל בתוך הבית לא קרינא ביה סמוך על שלחנו אחרי שאינו מוטל עליו לגמרי.
והמוצא שטרי חוב לא יחזיר אף על פי שהחייב מודה.
<h2>דף כא:</h2>
ומחזירין חמור בסימני אוכף. זה הכלל באבדה שאין בה סימן כיון שנאבדה וידעו הבעלי' שנאבדה הרי זו בחזקת שנתיאשו הבעלים ממנה והרי היא של מוצאה. והר"ף כתב מיהו בדבר שיש לו קול סמוך לבעלים שיש לו כקורות ואבני' אפילו בדבר שאין בו סי' חייבין השכנים להחזיר ע"כ. אבל אם לא ידע שנפל [הלכה] כאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. וכל דבר שיש בו סימן הרי הוא בחזקת שלא נתיאשו הבעלים ממנה והמוצא אות' חייב להכריז. ואם הוא דבר שאין בו סימן יהא מונח בידו עד שיבא אליהו. ואם יש בו סימן אעפ"י שהוא עשוי לידרס הוי סימן וחייב להכריז.
<h2>דף כב:</h2>
המוצא מציאה בזוטו של ים ובשליליתו של נהר שאינו פוסק אע"פ שיש בה סימן הרי זה של מוצאה שנאמר אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שאבודה ממנו ומכל אדם שודאי נתיאשו ממנ'. והרב ר' פרץ ז"ל פירש ואפי' לא ידעו הבעלים השטיפה דהשתא ליכא יאוש בשעת מציאה והוי יאוש שלא מדעת אפילו הכי קים לן שגזרת הכתוב דגבי שטיפת הנהר הוי יאוש כדמפר' ה"ר יצחק בפרק אלו מציאות ע"כ.
תמרי זיקא שריין שהבעלים מתיאשין מהן ומוחלין להם ואם הם של יתומים שאינן בני מחילה אסורין וכן אם הקפיד בעל השדה והקיף מקום אילנות הרי זה גלה דעתו שלא מחל ואסורות.
<h2>דף כג:</h2>
ואין מחזירין אבדה בטביעות עין אלא לתלמיד חכם שאינו משנה בדבורו כי אם בג' דברים בפוריא ובאושפיזא ובשביל הבאת שלום.
<h2>דף כה.</h2>
מצא דבר שיש בו סימן בצד דבר שאין בו סימן חייב להכריז אם נראה שהדבר שאין בו סי' מדבר שיש בו סימן.
<h2>דף כה:</h2>
המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו כיצד הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלכה לה וכל כיוצא בזה הרי זה מאבד ממונו מדעתו.
<h2>דף כו:</h2>
מצא מעות בחנות הרי הן שלו בין התיב' ולחנוני הרי הן של חנוני לפני השלחני הרי הן שלו. ואמרי' ואפילו על גבי השלחן בין התיבה או בין הכסא של שלחני הרי אלו של שלחני ואפילו בדבר שיש בו סימן הרי אלו שלו שרוב גוים מצויין לשם וקיימ' לן כר' שמעון דמתיר ברוב גוים ולא ברוב ישראל.
<h2>דף כז.</h2>
ומחזירין חמור בסימני אוכף. זה הכלל באבדה שאין בה סימן כיון שנאבדה וידעו הבעלי' שנאבדה הרי זו בחזקת שנתיאשו הבעלים ממנה והרי היא של מוצאה. והר"ף כתב מיהו בדבר שיש לו קול סמוך לבעלים שיש לו כקורות ואבני' אפילו בדבר שאין בו סי' חייבין השכנים להחזיר ע"כ. אבל אם לא ידע שנפל [הלכה] כאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. וכל דבר שיש בו סימן הרי הוא בחזקת שלא נתיאשו הבעלים ממנה והמוצא אות' חייב להכריז. ואם הוא דבר שאין בו סימן יהא מונח בידו עד שיבא אליהו. ואם יש בו סימן אעפ"י שהוא עשוי לידרס הוי סימן וחייב להכריז.
ואבדה שאין בה שוה פרוטה אינו חייב ליטפל בה ולהחזירה.
<h2>דף כח.</h2>
באו שני' זה נותן סימני' וזה נותן סימני' זה כמו זה לא תנתן לזה ולזה אלא תהא מונחת עד שיוד' האח' לחברו או שיעשו פשרה ביניה'. וכן אחד הביא סימן ואחד הביא עדים תנתן לעדי'. זה נתן סימן וזה נתן סימן ועד אחד הרי העד כמי שאינו ויניח מצא שמלה או כיוצא בה זה הביא עדי אריגה שארג' לעצמו וזה הביא עדי נפילה שנפל ממנו תנתן לעדי נפילה. זה נתן מדת ארכ' וז"נ מדת רחב' תנתן למי שנתן מד' ארכ' זה כוון מדת ארכ' ורחב' וזה כוון משקלה תנתן למדת משקל. והר"ף כתב ויש מחלקים בין בגדי' שאין דרך לשקלן ממתכו' שדרך לשקלן.
<h2>דף כח:</h2>
המוצ' מציא' חייב להכריז עליה וכשהוא מכריז מזכיר שם האבדה ואינו חושש לרמאי לפי שאינו מחזיר אלא על ידי סימנין מובהקין פי' מובהקין כגון מדה ומשקל או מנין או מקום האבדה.
מצא דבר שיש בו רוח חיים שהרי הוא צריך להאכילו אם הוא דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהן עד י"ב חדש או שוכרן ולוקח שכרן ומאכילן ואם היה שכר' יותר המותר לבעלי' וכן התרנגולת מוכר הבצים ומאכילה כל י"ב חדש מכאן ואילך שם דמיהן עליו והרי הן שלו ושל בעלי' בשותפות כדין כל השם בהמה מחבירו. ור"ש ז"ל פירש שם דמיהן מוכרן ומניח הדמי' אצלו. מצא עגלים וסייחי' שרועי' בשדה מטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה ל' יו' פירוש ואם צריך לפטמ' בבית מטפל בהן ל' יום. מצא אווזין ותרנגולין זכרי' גדולי' מטפל בהן שלשי' יום קטני' וכל דבר שטפולו מרובה משכרו מטפל בהן ג' ימי' מכאן ואילך מוכר בב"ד מה יעשה בדמי' לא ינתנו לב"ד אלא ינתנו למוצא ויש לו רשות להשתמש בהן לדברי רבא שפסקנו כמותו ועל ידי כן חייב בגנבה ואבדה אבל באונס לא. במה דברי' אמורי' בדמי מכירה כגון שמכר האבדה אבל מעות אבדה כגון שמצא מעות בכיס לא ישתמ' בהן. והמוצ' מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם.
<h2>דף כט:</h2>
וצרי' לבדוק האביד' שלא תפסד מאליה. כיצד כסות מנערה אחת לשלשי' יום ושוטחה על גבי מטה לצרכ' ולא לצרכו מצא כלי עץ משתמש בהן כדי שלא ירקב' כלי נחשת משתמש בהן בחמי' אבל לא על גבי האור מפני שמשחיקן. כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן. מגרפות וקרדומות משתמש בהן ברך פי' עצים רכים ולא קשי' מפני שמפחיתן מצא כלי זהב וכלי פשתן וכלי זכוכית הרי זה לא יגע בהן עד שיבא אליהו. מצא ספר קורא בו א' לל' יום ואם אינו יודע לקרות גוללו א' לל' יום. ולעולם לא יקר' בהם לכתחלה ולא יקרא בו פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם. ולא יפתח יותר משלשה דפים ולא יהיו שנים קורין בשני עניני' שמא ימשוך זה ויתקלקל הספר. אבל קורין בו ב' בענין אחד. מצא תפילין מניח כדי דמיהן ומניחן פירוש מעכבן לעצמו.
<h2>דף ל:</h2>
מצא שק או קופה אם היה זקן או נכבד שלא היה דרכו ליטפל בכלים אלו אינו חייב להחזיר. כללו של דבר כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר בשלו אינו מחזיר בשל חברו אינו מחזיר. ראה בהמה שברחה מן העדר והחזירה למקומ' הרי זה קיים המצוה ואין צריך דעת בעלי' החזירה וברחה אפי' מאה פעמים חייב להחזיר שנאמר השב תשיבם פירוש אפילו מאה פעמים עד שיחזירנה לבעליה למקום המשתמר ואם החזירה למקום שאינו משתמר כגון גנה וחורבה ונאבד' משם חייב באחריות'.
<h2>דף לא.</h2>
ראה מים שוטפין ובאין בשדה חברו הרי זה גודר בפניו.
<h2>דף לב.</h2>
כהן אינו מטמא עצמו בבית הקברות להחזיר אבדה וכן הבן אינו שומע אל אביו שאמר לו אל תחזיר.
<h2>דף לג.</h2>
אבדתו ואבדת אביו ואבדת רבו שלו קודם לכל אדם אביו ורבו רבו קודם וה"מ רבו מובהק ואם היה אביו שקול כנגד רבו אבידת אביו קודמת.
